הדג פרווה חי!

אני מתחילה לחשוב שמשהו לא רוצה שאני אצא מהמדינה הזאת.

אז רצינו לנסוע ל-Consonance לכבוד השחרור שלי. יש שוברים, שמרתי טיסה אך טרם כרטסתי - אבל הפעם, שמתי לב בזהירות שלא יעבור התאריך האחרון לכרטוס בזמן שסידרתי את ההליכים הביורוקרטיים.
הכנס עצמו היה אמור להתחיל ממש ביום השחרור שלי. חשבתי, להקדים שחרור ביומיים? כמה מסובך זה יכול להיות? כמובן, זה היה די מסובך. אז אמרתי, טוב, נחתום חל"ת.
מה מסתבר? אם אני יוצאת לחל"ת, אני צריכה אחר כך להשלים את התקופה שלא הייתי בה בצבא. הגיוני, וגם ציפיתי לזה. אבל, מצד שני, אני לא יכולה להישאר עוד זמן בצבא - לאחר את השחרור שלי - בלי אישור להארכת שירות. למרות שאני לא באמת מאריכה את השירות, רק חוזרת מחו"ל ומשתחררת יומיים אח"כ. וזה לא שיש לי מחליף, כך שהעובדה שלא יהיה לי תקן נראית לי קצת תמוהה.

אבל כל זה לא רלוונטי, כי כשהתקשרתי לתמיר לספר לו על כל זה, הוא ציין את העובדה שהתאריך של הכנס - שלפי חישובי היה אמור ליפול על חופשת סמסטר - הוא בשבוע הראשון והשני של סמסטר ב'. איך זה? כנראה שלוח השנה האקדמי שהתייעצתי בו לא היה מעודכן.

אז לא נוסעים לקונסוננס. אולי ניסע ל-FenCon בקיץ (זה בספטמבר, החודש היחידי שתמיר בטוח יכול לצאת בו לחופש). אולי נוותר על כל עניין הכנס וסתם ניסע לניו יורק לשבוע.

באסה.

כמה שזה מוזר.

הטבעת כבדה לי על האצבע, וכשמסמכי הנישואין שלנו יהיו מוכנים אני אלך למשרד הפנים ואשנה את שמי רשמית לדנה כץ-בוכשטב. אני לא יכולה לחכות לראות את זה מופיע על תג בכנס.

אז הייתה חתונה. היה נהדר ונפלא. מסתבר שהקטע הנחמד בחתונה זה העובדה שזו, בעצם, מסיבה עם כל האנשים שהכי אוהבים, וכולם באים ומחבקים אותך ורוקדים.
המוזיקה הייתה מצויינת. תזכירו לי לתת לדיג'יי מתנה.

הפוסט הזה, כמובן, לא יהיה שלם בלי ( רשימת תודות )

וסיכום קצר של הרגעים החשובים:
- הנקודה שבה החלטתי שלעזאזל עם האיפור והשיער, אני רוצה לחבק את כולם. כולל אנשים שלא זיהיתי בכלל.
- מעגל פילקים ספונטאני שנוצר בזמן קבלת הפנים. זה מה שקורה כשהדיג'יי מציע להכניס לפלייליסט שירים
שהיו לי במקרה בנגן, ואז מנגן את כולם ברצף.
- איתי פותח את הטקס בנאום מסויים מתוך "הנסיכה הקסומה".
- לאורה פותחת את הנאום שלה בהאשמה שהייתי צריכה להתחתן איתה, ומסיימת אותו בלקרוא לי חריגה של הטבע.
- אביב נושא נאום ששלושה אנשים באולם מבינים.
- אני ובעלי הטרי שרים בצוותא את "Your Song".
- סיכום הערב בהשמעה של Lifetime of Song.

בהעברתי שירים מדיסקים למחשב, נתקלתי בדיסק שקיבלתי לפני עידן ועידנים מברק עם שירים שהוא הקשיב להם כולל, בין השאר, הקלטות מפילקסינגים. את ההקלטות הנ"ל כמעט שלא שמעתי אף פעם - הן בפורמט WAV, ואני הקשבתי לדיסק בעיקר בדיסקמן העתיק שלי, שלא הכיר פורמטים אזוטריים כאלה.
בין ההקלטות הנ"ל יש כמה שלי, ואודה ולא אבוש - אני נהנית מאד להקשיב לעצמי שרה, ויכולה לעשות את זה אפילו עד מחר. השמחה שבמציאת ההקלטות הייתה כפולה כפל כפליים כי קיוויתי שאצוד שם שמץ פילק מקורי להעלות ל-Fish.
זה לא בדיוק קרה, אבל כן מצאתי הקלטה שלי שרה את The Irish Ballad של טום להרר בעברית מהזיכרון, שיר ששמעתי את אבא שלי שר ושהוא אף פעם לא ידע להגיד לי מה הוא ומאיפה הוא בא, והיכני תימהון גדול למצוא אותו בין אוספי פילק מכובדים (עד כמה שאוספי פילק מסוגלים להיות מכובדים).
עלה בדעתי שמוזר מאד שהתרגום הזה לא רק קיים אלא אפילו מוכר - אבא שלי הוא לא האדם היחיד ששר אותו לילדיו בלי לדעת את מקורו, ומאיפה הוא יכול לבוא?
בילוש קצר בגוגל גילה את הדיון המרתק הזה. לאלה שמתעצלים להקיש, עושה רושם שהתרגום מוכר לאנשים ממופע בשם "פצצת טום", מופע של שירי טום להרר בתרגום אחד קובי לוריא(!). ומה שמרתק יותר - אחד המשתתפים בדיון טוען בתוקף שהתרגום לשיר הספציפי הזה מקדים את המופע, ותרגם אותו לא אחר אלא מר נתן אלתרמן(!!!)*.
אמנם אני סקפטית לגבי עניין האלתרמן, אבל כל השאר - במיוחד התרגום לבתים האחרונים בשיר, שחסר לי מאד - פשוט מעלה אושר חמים וזהוב בליבי.

נ.ב. - תכננתי להעלות פוסט ארוך ומתבכיין על החתונה, אבל תודו שזה יותר מעניין.


------------
* אח, אם הוא היה גיימן, היית שומעת מעריצות צווחות. ומה מקבל אלתרמן? קדחת. או אולי סכיזופרניה.

אני לא יודעת אם זה קורה לאנשים אחרים או רק לי, אבל יש ימים שבהם אני לא מצליחה להגיד את הדברים הנכונים לאנשים הנכונים, כל מילה שיוצאת לי מהפה מסבכת אותי בצרות, וכל ניסיון להשתפר רק עושה את הכל יותר גרוע.

עכשיו אני קצת יותר בסדר - אני בעין-דור, ובעין-דור אני תמיד מרגישה יותר טוב, כשאני לא מתעטשת עד מוות. אבל ביום חמישי בערב הייתי אומללה ברמות שקשה לתאר, ובלי שום סיבה קונקרטית מעבר לעובדה שהייתה לי הרגשה מאד מוצקה שרוב האנשים לא סובלים אותי, ושאני לא ראוייה לאלה שכן. (אין צורך לנחם אותי - אני מודעת היטב לקיומם של מי שאוהב אותי, זה היה עניין רגשי לחלוטין שכנראה נבע ממחסור בשינה ומתח עודף כללי, ובכל מקרה זה היה שלשום.)

המתח של לפני חתונה לא עושה לי טוב, למרות שהוא כן מדרבן את הכתיבה שלי (וגם היא עמוסה ברחמים עצמיים). לאות הוכחה, מצ"ב סונטת מסכנות לא מעניינת במיוחד.

( עד לבוא הגשמים )

הבטחתי וקיימתי: תרגום ל-My Eyes מתוך Dr. Horrible's Sing Along Blog.
עכשיו בפיש, אולי אני אתרגם גם עוד כמה דברים משם.

מה שכן - לתרגם דואטים זה קשה, אבל ממש כיפי.

1. למי שלא סיפרתי לו כבר - זכיתי במקום ראשון בתחרות השירה של פנטזי.קון.

להלן השיר:

( גלתיאה )

2. כתבתי שיר - ספק פילק, ספק פאנפיק פואטי - על ג'ונת'ן סטריינג' ומר נורל. באנגלית. יש לו גם מנגינה, אבוי לי.

3. סוף כל סוף העליתי את ההקלטות של הפילקים מהתחרות של עולמות לאתר. המעוניין יוכל למצוא אותם
כאן.

4. הפרטים הקטנים של לארגן חתונות הם מרגיזים, איפור פנים מלא הוא קריפי נורא, שיר נהדרת, אמא שלי מתכוונת לטובה וסבתא שלי כנראה גם אבל זה יוצא לה פסיבי-אגרסיבי נורא. ואני אוהבת את המשפחה של תמיר, ואת אמא שלו במיוחד. שום דבר חדש.
(סוף סוף קנינו לתמיר חולצה שהוא אולי יוכל ללבוש לחתונה. אמא שלו התעקשה לקנות גם לי כמה דברים, כי "החתול צריך גם הוא לקבל פה משהו".)

5. התחלתי פרוייקט כתיבה. אולי זה גם יעבוד - בינתיים זה גורם לי לכתוב בקצב מאד גבוה, וזה די מעודד. אני לא מפרטת פה מחשש שאם אדבר על זה יותר מדי זה יהרוס ואני אנטוש את הניסיון.

6. ביליתי את השבוע בלהתרוצץ בכל הארץ. אני מתחילה לרצות אוטו.

7. אני כנראה לא אעשה מסיבת יומולדת השנה לאור העובדה שאני מתחתנת פחות מחודש אחרי. מה שכן, אני ולאורה כנראה נעשה פילקסינג יומולדת משותף. תזכורת לעצמי: לבוא אליה כמה שעות קודם ולהכריח אותה לכתוב כדי שהיא לא תבלה את כל הפילקסינג כשהיא מתחבאת בחדר אחר עם לפטופ.

8. אצלי הכל טוב. ואצלכם?

אז מסתבר שאנחנו לא נושאים לקנדה.

למה? כי אני פארשית. הכרטיסים שלנו לקנדה היו כרטיסי "הנוסע המתמיד" באדיבות אמא שלי, וביודעי שהם נגמרים סמוך למועד הטיסה, הזמנתי אותם כבר בסוף מרץ.
הבעיה הייתה ששכחתי לכרטס אותם - היה לי הרבה על הראש, נו. ועכשיו אי אפשר להשיג כרטיסים לזמן הרצוי לא בקסם ולא בכסף - או, אם לדייק, רק בהרבה מאד כסף. שאין.

התוכנית הנוכחית היא לדחות את הנסיעה לארה"ב לפסח או לקיץ הבא - אולי OVFF של 2010, צריך לבדוק אם זה לא נופל על שנת הלימודים - ובתור ירח דבש לנסוע לפראג, ולהתחתן שם.

קצת מבאס, אבל לא נורא - ככה יוצא לי לבקר בפראג, שלא ראיתי מימי. יש יתרונות.

מה שכן, עכשיו אנחנו בב"ש לקיץ. דיברנו על זה שתמיר ימצא עבודה עד תחילת תואר שני, אבל זה אפקטיבית אומר למצוא עבודה לחודש ספטמבר בלבד, ואם יש עבודות כאלה אני לא הצלחתי למצוא אותם. אני מסוגלת לתמוך בשנינו לחודש אחד, אבל עדיף שלא אם מוצאים משהו סביר. בכל זאת, כנראה שנוותר על עניין העבודה ותמיר יתחיל לעשות בחודש הזה כל מיני דברים שנוגעים לתואר שלו שלא הבנתי.

עניין חיפוש העבודה קצת מפחיד אותי. אם כל כך קשה למצוא עבודה זמנית, אולי באמת יהיה לי עדיף לחתום עוד כמה חודשים קבע. מצד שני, לי יש התנגדות עקרונית הרבה פחות קשה לנסוע כל יום למרכז, ואפילו בעבודות זמניות אם אני עובדת במקצוע סיכוי טוב שזה עדיין יהיה רווחי. עדיין, זה מלחיץ. אני נורא מפחדת להתחיל את החיים המשותפים שלנו בחובות, ולמרות שכרגע אנחנו רחוקים מזה, קל מאד להיכנס לצרות כלכליות אם לא חושבים קדימה ולא נזהרים.

יהיה בסדר. אני מקווה.

בצער רב וביגון קודר תמיר ואני הגענו למסקנה שעלינו למסור את החתול שלנו, פיש (ידוע גם כ"אסון").

( מה? למה? איך? )

( תמונות של החתולון )

אי לכך ובהתאם לזאת, הגענו למסקנה שצריך למצוא לו בית חדש. כבר פרסמתי מודעות בלוחות יד-שניה למיניהם, אבל כמובן שאעדיף למסור אותו למישהו שאני מכירה. אז אם מישהו רוצה לתת בית חם לחתול מסורס, ידידותי מאד ואינטיליגנטי, אשמח מאד לשמוע.

שאלה לכל קרובינו וידידינו המתכוונים להגיע לוולרדקון השנה: למישהו מכם יש כוונות לעבור בטורונטו בדרך למונטריאול או בחזרה?

מסתבר שאנחנו צריכים שני עדים כדי להתחתן (מפתיע, אני יודעת) ונעדיף לגרור מישהו שאנחנו מכירים מאשר אנשים אקראיים מהרחוב (בהנחה שנמצא אנשים אקראיים ברחוב). אז אם מישהו מתכנן להיות בטורונטו, לדוגמא, ב-5.8 ומוכן לבזבז קצת זמן מהחיים שלו, אנחנו נודה לו או לה מאד.

יש לי מחברת מהתיכון (תנ"ך, לדעתי) שיש בה שירים וציורים שלי מאחורה. החלטתי שהגיע הזמן להעביר את השירים לרשת, לקרוע את הדפים עם הציורים שמוצאים חן בעיני (אין הרבה) ולהעביר אותם למגירה ולהיפטר מהמחברת עצמה.

יש ימים שאני מתחרטת על כל מילה שניה שיוצאת לי מהפה. הערב דווקא היה ממש נחמד, אבל היו כמה רגעים לא נעימים שיצאתי לא בסדר, אז פרקתי תסכול בכתיבה:

( מחשבים )

לפחות יצא מזה שיר. המבנה, למי שמעניין אותו, נקרא פאנטום. השיר לא עומד בו באופן מושלם (הצורה של הבית האחרון לא לגמרי מתאימה) אבל חשבתי שהמבנה מאד מתאים לנושא.

תמיר ואני תרגמנו יחד את "Your Song" של אלטון ג'ון. הנוסח הזה אמור להיות מושר כדואט בין גבר ואישה, אז אם המספר הופך למספרת באחת מהשורות זה לא נורא בכלל.

( השיר שלך )

היה עולמות, והיה ממש כיף.

הלכתי לסדנת שחרור רעיונות של יעל פורמן ורותן ברוכין. היה מעניין, למרות הבעייתיות האינהרנטית בלתת לסופרים לדבר על העולמות שלהם (אם נותנים לי להתחיל לדבר על הסיפורים שלי, אני לא מפסיקה). נתנו לי רעיון לאן צריך להמשיך את אחד מהסיפורים שלי (בעיה מרכזית: אין עלילה). כמו כן, שמתי לב שרוב המשתתפים בסדנה היו משתתפות. Most Israeli Sci-Fi Writers are Female, מישהו?

אירוע הפילקים היה כיפי ברמות שאי אפשר לתאר. הגענו אחריו להמון מסקנות - אפשר לראות את חלקן כאן.

ביום השני הלכתי להרצאה נהדרת על קריפטוזואולוגיה. לא חשבתי שכל כך אהנה ממנה - נו, נסי, מה עוד חדש - אבל החלקים שנגעו לחיות לא קימות מימי הביניים (עם הציורים מה-bestiary של טופסל) והחלקים על יצורים שקשה להאמין שהם בעצם אמיתיים היו ממש מאגניבים. והעובדה שהמרצה התלבש כמו חוקר טבע ויקטוריאני שיצא לספארי ממש לא הזיקה.
מההרצאה על הפולקלור הרוסי נהניתי פחות, בעיקר כי המרצה כל הזמן תיארה בתור "מאפיינים של הפולקלור הרוסי" דברים שהם בעצם מאפיינים של כל אגדת עם כמעט. יותר מחקר על הרקע בהחלט היה עוזר.

אירוע הסיום היה נחמד, למרות שלא היה זמן להציג את הפילק שזכה בתחרות (חתוך את השמיים, מאת שמוליק לוטטי ובביצוע בוריס נפומניאשי). וזכיתי במקום שני בתחרות סיפורים! על "רק אנוכי עודני ער" (אפשר למצוא בדף התחרות באתר הכנס). גם הפעם, כל הזוכים (כולל הציון לשבח) הן זוכות. מעניין מה שהולך פה.

השנה, במסגרת ההכנות שלי לתחרות הפילקים (בית ציוני אמריקה, יום ראשון, שמונה בערב - בואו!) חשבתי על הרעיון המהפכני להקליט את החזרות, להכין דיסק ולמכור אותו בעלות סמלית (5 ש"ח) בכנס, בעיקר בתור פרסומת. יש לנו כבר עיצוב לעטיפה והכל. הבעיה היחידה שלי היא להדפיס את המדבקות.

באמת, אם מישהו יכול להמליץ לי על מקום להדפיס את המדבקות או להדפיס על דיסקים ריקים, יצייץ נא. תכננתי לעשות את זה בקופי סנטר בב"ש, אבל אני לא בטוחה שהם עושים את זה. האילוץ הרציני הוא שאני רוצה למכור את הדיסקים ביום ראשון, מה שאומר שאני צריכה להכין את הכל עד שבת בערב, לכל היותר מוקדם בבוקר יום ראשון. מישהו מכיר איפהשהו - בבאר שבע או בת"א - שבו אני יכולה לטפל בעניין?
אני יכולה גם להדפיס בבית בלית ברירה, אבל המדפסת שלנו שחורה-לבנה ואני די בטוחה שזה יגמר בבכי.

וחוץ מזה, הדיסקים ימכרו עד גמר המלאי, אז אם מישהו רוצה שאשמור לו עותק, שיגיב או ישלח מייל.

האמת שאני די מתרגשת מכל העניין - רוני (שגם ניגן, כרגיל - מוכשר, הבנאדם) ערך את הכל והוא אומר שזה נשמע די מגניב. יש לי ציפיות גדולות. גם מהתחרות, למרות ששמו אותנו מול הרצאה של גיא בקר (לעזאזל, גם אני רציתי ללכת). אבל יהיה ביצוע חי של "דמדומי האלים" עם ליווי והגברה, אז זה יצטרך לפצות מבחינתי.

בשעה טובה הוכרזו העוברים לשלב ב' של תחרות הפילקים של עולמות. כן ירבו!

מישהו אמר לי פעם שמרץ הוא חודש איטי לחתונות. כנראה שקרובי ומכרי לא שמעו על זה - יש לנו 4 (!) חתונות החודש.
בראשונה - של אח של תמיר - כבר היינו. היה כיף. הדיג'יי שם מוזיקה ישראלית, ואני די מחבבת את רוב המשפחה של תמיר. נוסף על כך, לבשתי כתר (חתונת תחפושות, נו) ושמלה ממש חביבה. הכלה הייתה יפהפיה.
הבאות הן, לפי הסדר: בשבת בערב (חבר ילדות של תמיר), שבוע הבא (ברק ואילנה - מזל טוב!) ושבוע שאחריו (בת דודה של תמיר. מסקנה - תמיר מכיר יותר מדי אנשים).
אני ממש, ממש שמחה שאור ונועם בסוף לא הקדימו את החתונה שלהם.

עוד בנושא חתונות: ביום ראשון היה לי חופש מהצבא והסתכלנו על אולמות. המתמודד הזוכה נכון לעכשיו: טופ דוראן (לשעבר חירבת דוראן) באזור רחובות. עדיין לא סגרנו שום דבר, אבל מסתמן באיזור חוה"מ סוכות (כן, אני יודעת, אייקון. תסתדרו.)

ולא קשור, אבל בכל זאת - קריאה אחרונה: הדדליין של תחרות הפילקים של עולמות הוא ביום חמישי! הזה! תכתבו משהו, אנשים. שבעה שירים זאת לא תחרות.

עדכון: התחרות נסגרה עם 14 שירים. לא רע - לא רע בכלל.

מישהו נוסע לחתונה של ברק ואילנה ויכול לתת לנו, המאותגרים-רכבית, טרמפ?

(לצורך העניין, מתל אביב או ממקום כלשהו שאפשר להגיע מת"א אליו בתחבורה ציבורית. אם מישהו יודע להסביר לנו איך להגיע לחתונה שלהם בתחבורה ציבורית - גם טוב.)